סרטן ורשלנות רפואית - אספקטים מדיקו-לגאליים
(מאת אורן בושרי, עו"ד)
ברור שעל מנת לומר האם מקרה ספציפי של אבחון סרטן או טיפול בגידול סרטני לא התבצע לפי הפרקטיקה המקובלת ותוך התרשלות, יש צורך בחוות דעת, רצוי של אונקולוג בכיר. אבל מה בכ"ז יכול להעיד עבורנו על רשלנות?
מטופל הגיע לרופא המשפחה וסיפר לו אודות דם בצואה. מטופלת אחרת הגיעה לרופא וסיפרה לו אודות גוש קטן שמיששה ומצאה בשדיה. גוש נימוש יכול לרמז על קיומו של סרטן השד ודם בצואה יכול להוות סימן מעיד לסרטן המעי הגס (אם כי ברב המקרים - יעיד על טחורים דווקא). בשני המקרים, על רופא המשפחה ליתן הדעת ובמידה הראויה לסימנים הקלינים ולהנחות את מטופליו אודות טיפולים ומעקב. אבל אלה רק דוגמאות. דוגמאות בסיסיות.
בשנות השבעים לא היה מי שחשב שקיים איזה שהוא קשר בין מחלת הסרטן לבין גנטיקה. היום, ברור כי הקשר הוא קשר גורדי. כעיקרון, על רופא משפחה שמודע לתורשה במשפחה של סרטן השד לשלוח את מטופלתו לבדיקה קלינית כל חצי שנה ולממוגרפיה כל 6-12 חודשים או אפילו לבדיקת MRI של השד. רופא משפחה שיודע על מקרה תורשתי במשפחה, חייב לראות בנתון שכזה "דגל אדום". ולא רק בכל מה שקשור בתורשה. גם מוצא למשל: מחקרים מראים כי 80% מבין חולי סרטן המעי הגס הם אשכנזים וגרוזינים. או כי סרטן הערמונית כמעט ולא מתגלה אצל יהודים (!). מחקרים אחרים הראו שמבין כלל מקרי סרטן השחלות והשד, 83% קשורים במוטציות של גנים הידועים בשמות BRCA2 ו-BRCA1 ומבין אלה, אצל נשים יהודיות התגלו פי כמה מקרים יותר ביחס לאוכלוסיה. אם רופא המשפחה לא בקיא במחקרים ומיישמם, הוא עלול להיחשב כמי שהתרשל בטיפולו בפציינט. סטטיסטיקות אלה הם בעלי משמעות והתעלמות מהם יכולה להעיד על אותה הפרה של חובת הזהירות שחב רופא למטופליו.
שאלה אחרת היא האם הגידול הסרטני הוא כלל ניתן לטיפול שכן עדיין ישנם כמה סוגים של סרטן שהטיפול בהם מועיל. אחרת, אין נזק, ובהיעדר נזק, אין רשלנות. (בארה"ב אולי כן. אצלנו לא).
שאלה מרכזית היא האם האיחור באבחון הביא לנזק. האם הוא שולל או מנמיך הסיכוי להבריא והאם הוא משנה במאומה את מהות הטיפול שתוכנן, לרבות מס' ההקרנות. סרטן המעי הגס, אם הובחן במהירות, יגרור טיפול ניתוחי. אחרת, יזדקק המטופל לטיפול כימותראפי בנוסף. איחור של בין 6-12 חודשים משמעו סיכויי הבראה אפסיים, וקיצור תוחלת חיים. כ"כ גוש נימוש בחזה יכול להעיד על סרטן השד וככל שגודלו יהא קטן יותר סיכויי ההבראה טובים יותר. דוגמא נוספת: איבחון מוקדם של סרטן השחלות יוביל להסרה של השחלות, בעוד שאיחור באבחון סרטן מסוג זה יכול משמעו להיות כריתה של הרחם.
גובה הנזק יהא תלוי בכושר לעבוד ובשאלה אלו סימפטומים או אף תחלואים חדשים עלולים להתעתד כתוצאה מהאיחור. גם במקרה של הבראה, תהא חשיבות לשאלה במה השפיעה המחלה על היות החולה חשוף כעת למחלות אחרות אם בכלל. אולי, שמא עדיין נותר בו נזק רפואי.
אחריות המוסד הרפואי המטפל תהא מוגברת בכל הקשור בסוגי הסרטן שידועים כניתנים לריפוי. שגיאות רפואיות הקשורות בסרטן הריאות למשל יכולים להעיד אמנם על זלזול של הרופא, הפרה של האחריות בה הוא חב, ואולי אף העמדה לדין משמעתי, אבל מבחינת הלקוח, כניראה, "לא יהא קייס" כי אין "נזק" שכן ממילא המחלה, כעיקרון, אינה ניתנת לריפוי. כך גם לגבי סרטן הערמונית, הריאות, השחלות והלבלב, לעומת סוגי סרטן אחרים שכן ניתנים לטיפול כגון סרטן השד, העור המעי הגס והרחם.
(מאת אורן בושרי, עו"ד)
ברור שעל מנת לומר האם מקרה ספציפי של אבחון סרטן או טיפול בגידול סרטני לא התבצע לפי הפרקטיקה המקובלת ותוך התרשלות, יש צורך בחוות דעת, רצוי של אונקולוג בכיר. אבל מה בכ"ז יכול להעיד עבורנו על רשלנות?
מטופל הגיע לרופא המשפחה וסיפר לו אודות דם בצואה. מטופלת אחרת הגיעה לרופא וסיפרה לו אודות גוש קטן שמיששה ומצאה בשדיה. גוש נימוש יכול לרמז על קיומו של סרטן השד ודם בצואה יכול להוות סימן מעיד לסרטן המעי הגס (אם כי ברב המקרים - יעיד על טחורים דווקא). בשני המקרים, על רופא המשפחה ליתן הדעת ובמידה הראויה לסימנים הקלינים ולהנחות את מטופליו אודות טיפולים ומעקב. אבל אלה רק דוגמאות. דוגמאות בסיסיות.
בשנות השבעים לא היה מי שחשב שקיים איזה שהוא קשר בין מחלת הסרטן לבין גנטיקה. היום, ברור כי הקשר הוא קשר גורדי. כעיקרון, על רופא משפחה שמודע לתורשה במשפחה של סרטן השד לשלוח את מטופלתו לבדיקה קלינית כל חצי שנה ולממוגרפיה כל 6-12 חודשים או אפילו לבדיקת MRI של השד. רופא משפחה שיודע על מקרה תורשתי במשפחה, חייב לראות בנתון שכזה "דגל אדום". ולא רק בכל מה שקשור בתורשה. גם מוצא למשל: מחקרים מראים כי 80% מבין חולי סרטן המעי הגס הם אשכנזים וגרוזינים. או כי סרטן הערמונית כמעט ולא מתגלה אצל יהודים (!). מחקרים אחרים הראו שמבין כלל מקרי סרטן השחלות והשד, 83% קשורים במוטציות של גנים הידועים בשמות BRCA2 ו-BRCA1 ומבין אלה, אצל נשים יהודיות התגלו פי כמה מקרים יותר ביחס לאוכלוסיה. אם רופא המשפחה לא בקיא במחקרים ומיישמם, הוא עלול להיחשב כמי שהתרשל בטיפולו בפציינט. סטטיסטיקות אלה הם בעלי משמעות והתעלמות מהם יכולה להעיד על אותה הפרה של חובת הזהירות שחב רופא למטופליו.
שאלה אחרת היא האם הגידול הסרטני הוא כלל ניתן לטיפול שכן עדיין ישנם כמה סוגים של סרטן שהטיפול בהם מועיל. אחרת, אין נזק, ובהיעדר נזק, אין רשלנות. (בארה"ב אולי כן. אצלנו לא).
שאלה מרכזית היא האם האיחור באבחון הביא לנזק. האם הוא שולל או מנמיך הסיכוי להבריא והאם הוא משנה במאומה את מהות הטיפול שתוכנן, לרבות מס' ההקרנות. סרטן המעי הגס, אם הובחן במהירות, יגרור טיפול ניתוחי. אחרת, יזדקק המטופל לטיפול כימותראפי בנוסף. איחור של בין 6-12 חודשים משמעו סיכויי הבראה אפסיים, וקיצור תוחלת חיים. כ"כ גוש נימוש בחזה יכול להעיד על סרטן השד וככל שגודלו יהא קטן יותר סיכויי ההבראה טובים יותר. דוגמא נוספת: איבחון מוקדם של סרטן השחלות יוביל להסרה של השחלות, בעוד שאיחור באבחון סרטן מסוג זה יכול משמעו להיות כריתה של הרחם.
גובה הנזק יהא תלוי בכושר לעבוד ובשאלה אלו סימפטומים או אף תחלואים חדשים עלולים להתעתד כתוצאה מהאיחור. גם במקרה של הבראה, תהא חשיבות לשאלה במה השפיעה המחלה על היות החולה חשוף כעת למחלות אחרות אם בכלל. אולי, שמא עדיין נותר בו נזק רפואי.
אחריות המוסד הרפואי המטפל תהא מוגברת בכל הקשור בסוגי הסרטן שידועים כניתנים לריפוי. שגיאות רפואיות הקשורות בסרטן הריאות למשל יכולים להעיד אמנם על זלזול של הרופא, הפרה של האחריות בה הוא חב, ואולי אף העמדה לדין משמעתי, אבל מבחינת הלקוח, כניראה, "לא יהא קייס" כי אין "נזק" שכן ממילא המחלה, כעיקרון, אינה ניתנת לריפוי. כך גם לגבי סרטן הערמונית, הריאות, השחלות והלבלב, לעומת סוגי סרטן אחרים שכן ניתנים לטיפול כגון סרטן השד, העור המעי הגס והרחם.
עו"ד בושרי הינו עו"ד המייצג נפגעים בתיקי רשלנות רפואית, והוא בעלים של אתר משרד עורכי הדין שבכתובת http://www.orendin.com
